שאבו-שאבו וסוקיאקי

30 מאי, 2013 – בעקבות טיול ביפן (טוקיו וקיוטו, מאי 2013)

שאבו-שאבו וסוקיאקי - מנפלאות העם היפני

זהו לא הביקור הראשון שלי ביפן, מקווה גם שלא האחרון.

ניתן לסכם את הכל במלה אחת: מ ד ה י ם. למרות כל הפעמים בהם ביקרתי ביפן, עדיין הכל מדהים אותי. בכל פעם מחדש!

ישנם אין-סוף דברים שהייתי לוקח עמי בחזרה, אך מכיוון שלא ניתן לקחת הכל (בעיית זמן ו over-weight בשדה התעופה) אנסה לקחת מעט מאין סוף הדברים הטובים.

ברור לי שלא הכל מושלם ביפן, ושכל זה נכתב מנקודת מבט של תייר, אך בכל זאת...

נקיון

מה אפשר לומר? עם היציאה מהמטוס, משהו נראה שונה בעיניים. הכל בהיר יותר. הכל מוזר.

תחילה אתה חושב שהעייפות נותנת את אותותיה לאחר הטיסה המתישה. אך לאחר כמה רגעים, המוח מתחיל לעכל את העובדה שפשוט הכל פה... נקי. מאד!

אתה פתאם מבין ש...

זהו צבעו האמיתי של אספלט הכביש.

זהו צבעה האמיתי של מדרכה.

בעצם, אלו הם הצבעים הטבעיים של כל דבר שאינו מלוכלך/מוכתם/דהוי/לא מתוחזק/מוזנח.

כשיוצאים לרחובות טוקיו מבינים, שממש ניתן ללקק את המדרכה. הליקוק, אגב, עשוי ללכלך אותה.

ניתן ללא כל חשש לבצע ניתוח לב פתוח סטרילי לחלוטין אפילו בשירותים הציבוריים. גם באלו הממוקמים בתחנות הרכבת התחתית המשרתות מיליוני אנשים בכל יום.

סדר

בקצרה: הכל מסודר. הכל נמצא ויימצא בדיוק איפה שתיארת לעצמך. גם אם אינך יפני.

אם יש צורך בשילוט, הוא פשוט יהיה שם. כן...גם באנגלית.

אם רשום שהרכבת עוצרת ב 14:23, היא תעצור ב 14:23. לא לפני ולא אחרי. תמיד!

היא גם תעצור בדיוק מילימטרי היכן שמסומן שהקרון שלך אמור לעצור. גם אם הרכבת כרגע האטה ממהירות שקרובה ל 300 קמ"ש.

סבלנות

טוקיו ענקית. כמות מדהימה של תושבים ומבקרי חוץ על בסיס יומי.

במקומות רבים התורים ארוכים. תור למסעדה מבוקשת, תור למונית, תור בתחנת האוטובוס או ברכבת התחתית.

אפילו אם מדובר באיזו פינה קטנה בה מוכרים איזה קינוח מאד מיוחד. תור ועוד תור.

אבל אין בלאגן. אין דחיפות. אין צעקות. אין גניבת תורים. אין "אני רק שאלה..."

כולם ממתינים בסבלנות.

אני לא בטוח שברכבים היפניים מותקן בכלל צופר. במשך 10 ימים, כולל נסיעה במוניות, לא שמענו ולו צפירה בודדת.

אדיבות

הרצון התמידי והמוחלט לעזור, לכל אחד, בכל נושא ושאלה. פשוט לא יאומן.

חששם מכך שאולי ההסבר שלהם יוביל אותך לטעות, כביכול בגללם, משבש את דעתם.

עקב כך, הם לעתים יוליכו אותך למקום אליו ביקשת להגיע, אפילו אם זה בכלל לא בתוכנית שלהם.

הסברים בע"פ או בכתב יהיו מדוייקים להפליא. מדוייקים יותר מהמציאות (אפשרי?)

אדיבותם הדהימה אותנו לכל אורכו של הטיול.

הכל עובד, כמו שציפית

יפן מאד טכנולוגית. זה יוצר לעתים חשש אפילו אצלנו, הישראלים.

אך אל חשש. הכל יעבוד בדיוק כמצופה, גם אם זה משהו לא מוכר (מכונה מוזרה למשל)

תן לאצבעות ללכת במקומך. המכונה כבר תבין מה רצית ותבצע את מבוקשך :-)

צריך כרטיס לרכבת התחתית או לאוטובוס? זרוק את מטבעות הכסף הקטן שלך למכונה. היא כבר תמיין ותספור מה זרקת שם.

הכל פשוט עובד.

אוכל

על האוכל אפשר לכתוב כרכים ע"ג כרכים.

במלה אחת: מ ד ה י ם!

ללכת למקומות הקטנים (ישיבה רגילה או יפנית, מה זה חשוב). 

להריח את הריחות. לטעום הכל כולל הכל (מישהו אמר דג רעיל? צב ים?)

שוק האוכל בקיוטו הוא מקום מושלם.

האוכל ברובו זול. מאד.

לאכול אוכל יפני. רק יפני. לנסות את התבלינים שלהם, את הקינוחים שלהם.

בתיאבון :-)

גנים ונוף

פארקים וגנים יש בשפע. מטופחים וכמובן נקיים. מושלמים.

אך לא זו הנקודה.

סתם ככה, תוך שיטוט ברחובות, גדולים כקטנים, ניתן לראות את החיבור של העם היפני לטבע.

הטיפוח נראה בכל מקום. בקידמת כל בית, חנות ובכל פינת רחוב. בעצם בכל מקום.

שיחים, פרחים, עצים ועוד.

ובכלל, האסתטיות מוקפדת בכל דבר.

אסלות

סעיף מיוחד לאסלות השירותים? כן. ברור!

שאלו גששינו "שמעת פעם חוליו איגלסיאס מהתחת?".

אז כאן התחת יהיה מחומם, רחוץ ונקי כתחתו של תינוק.

בפעם הראשונה שנתקלים באסלה, חושבים שצריך דוקטורט.

אבל כבר אמרנו, הכל פשוט עובד. רק ללחוץ על הכפתור. הכל יהיה בסדר!

גניבות

מה זה?!

מכירים את התחושה הזו של ללכת ברחוב ללא חשש?

להשאיר תיק בבית הקפה ולקפוץ רגע לשירותים?

להשאיר את הסלולרי בטעינה בבית הקפה?

להשאיר לרגע את המזוודה בלובי בית המלון?

לא? גם אני לא!!!

ביפן אין שום בעייה. תשאיר את הסלולרי או את הארנק על שולחן בית הקפה ולך להתרוקן בכיף.

כשתחזור, הכל יהיה שם. בדיוק באותו מקום בו השארת את זה.

ברחוב, הארנק יכול בשקט להיות בתיק או בכיסו האחורי של המכנס. לא צריך פאוצ'ים מיוחדים של תיירים.

אין גם חשש מיידי שאם השארת תיק לרגע, יגיע חבלן של המשטרה.

מוניות

חווית הנסיעה מתחילה עוד לפני הכניסה למונית. פתאם הדלת נפתחת לבדה :-)

המונית נקייה כאילו הרגע יצאה ממפעל המוניות היפני.

הנהג עוטה כפפות לבנות. תמיד!

לעולם לא מעשן במונית (ולעולם גם אין ריח של סיגריות)

לעולם לא תהיה מוסיקה בקולי קולות (אולי אם נבקש?)

נהג המונית יודע איך להגיע. אם לא תדעו להסביר לו את יעדכם, מישהו כבר יסביר (GPS, מישהו במלון, עובר אורח)

נהג המונית ייקח אתכם ליעדכם ללא תחמון במסלול בשביל עוד כמה יינים. אין דברים כאלה!

הגעתם ליעד? הדלת כמובן תיפתח מעצמה.

יצאתם מהדלת ? הדלת תיסגר לבדה. כמובן.

מה שעולה כך עולה

בכל מקום, יוקרתי יותר או פחות, המחיר הנקוב הינו סופי ומוחלט.

אין שוק. אין משא ומתן.

כמו שצריך!!! בעייה קשה לישראלי המצוי. 

מה עוד?

מקדשים

אופנועים

אופניים

מעברי חצייה ענקיים

תלבושות מוטרפות

Kill Bill

ראמאן

סאקה

גיישות

שאבו-שאבו וסוקיאקי